פסק-דין בתיק תא"מ 3064-08 - פסקדין

נתוני רקע ועובדות:

1.         התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבע לפיצויים בגין תקיפה וכן בגין הוצאת לשון הרע עקב כינויים בהם כינה אותו הנתבע לטענתו באולם בית משפט השלום בעכו, אשר יש בהם כדי פגיעה בו.

2.         על פי הנטען בכתבי הטענות שהגיש התובע, ביום 25.03.07 התנהל דיון  בבית המשפט בעכו בפני כב' השופטת פיינסוד-כהן בין התובע לנתבע במסגרת ת.א 1742/05. בזמן שבית המשפט יצא להפסקה, הנתבע קרא לעבר התובע בכינויים אשר מכפישם לטענתו את שמו ואף תקף אותו באחוזו בגרונו של התובע בחוזקה. לאחר סיום האירוע ובתום הדיון הגיש התובע תלונה כנגד הנתבע בגין תקיפה, בתחנת משטרה עכו גליל (ראה: נ/3) ובהמשך הוגש כנגד הנתבע כתב אישום בגין תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (ראה: נספח ד' לת/1).

3.         הנתבע כפר בעובדות הנטענות בכתב התביעה. דא עקה, התברר כי ביום 5.3.08 התקיים במסגרת ת.פ 2869/07 דיון בו הודה הנתבע בתקיפת התובע. בית המשפט בעכו, הרשיע את הנתבע וקצב את עונשו לארבעה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים (ראה: נספח ה' לת/1).

בטרם אכריע במחלוקות, אציג בתמצית את טענות הצדדים.

טענות התובע

4.         לטענת התובע שייצג את עצמו בהליך זה, הוא הוכיח מעל לכל ספק כי הנתבע תקף אותו וכן כי הוציא את דיבתו רעה שכן כינה אותו שקרן ונוכל באולם בית המשפט ובפני עדים. לטענתו, לאור פס"ד הפלילי והחלוט אשר הרשיע את הנתבע (ת.פ 2869/07) יש לראות בעובדות כתב האישום כמוכחות.  זאת ועוד, התובע מפנה לעדויות השונות שהושמעו בבית המשפט בטענה כי עדויות אלה מוכיחות את תביעתו ברמה הנדרשת. לפיכך טוען התובע כי על הנתבע לפצותובסכום של 50,000 ש"ח. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר.

טענות הנתבע

5.         לטענת הנתבע הוא אומנם הודה במסגרת ת.פ 2869/07 בתקיפת התובע, אולם הודאה זו נעשתה במסגרת עסקת טיעון. בעדותו בהליך זה הכחיש הנתבע כי תפס את התובע בגרונו והעד מטעמו אף תמך בגרסה זו. הנתבע ממשיך וטוען כי לתובע לא נגרם כל נזק גופני, הוא לא הלך להיבדק ואף לא החסיר ימי עבודה ולא נגרמו לו כל הפסדי השתכרות.

באשר לטענתו של התובע כי הנתבע הוציא דיבתו רעה,  הוכחשה טענה זו  מכל וכל כן הכחיש הנתבע כי הטיח בתובע אמירות פוגעות. לחיזוק עמדתו הפנה לעובדה כי בתלונתו במשטרה לא טען התובע כי הנתבע קרא לעברו קריאות גנאי. גם העד מטעם התובע, עו"ד שח שאדי, שהיה נוכח עמו בתחנת המשטרה ומסר עדות (ראה עמ' 13 שורה 18 - 19 לפרוטוקול הישיבה מיום 20.09.10 וכן נ/3), לא טען בעדותו במשטרה כי הנתבע קרא לעבר התובע קריאות גנאי.

דיון

6.         באשר לשאלת האחריות; סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה") קובע:

"42א.    קבילות פסק דין

(א)   הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

(ב)    ...".

הוראותיו של סעיף 42א לפקודה חלות במישור האזרחי בלבד וסעיף זה (יחד עם סעיפים 42ב עד 42ה לפקודה) מסדיר את סוגיית קבילותו של פס"ד פלילי כראייה במשפט האזרחי. בהתאם לסעיף זה הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט הפלילי ו"פס"ד" בהקשר זה (למעט החריגים) יהיו קבילים במשפט האזרחי כראייה לכאורה לאמור בהם (ראה: י. קדמי, על הראיות הדין בראי הפסיקה  [חלק שלישי, תשנ"ט 1999] עמ' 1147 - 1148).